ספרייה דמיונית

נובלה דיגיטלית על בלש שמנסה לאתר אשה שנעלמה אך ורק בעזרת בחינה של הספרים בספרייה בביתה. טקסט שמציע, לצד קריאה לינארית רגילה, גם חוויית קריאה של משחק וגילוי מחדש, שמשתנה בכל פעם שמדפדפים (במקרה של הספרייה הדמיונית, נכון יותר לומר גוללים) בספר. זהו אחד הספרים המוקדמים של אלכס אפשטיין, שראה אור ב-2001 ברשת בלבד והיה לאחד הספרים הדיגיטליים הראשונים בעברית. הספרייה הדמיונית נערכה מחדש, והמאפיינים האינטראקטיביים המקוריים בה שומרו. הספר בפורמט פי-די-אף ומגיע מיד אחרי הרכישה. וכך הספרייה מתחילה: למן הרגע שבו פתחת את הספר הזה, בחשש-מה או בעליצות מעט לא מוסברת, קיבלת לרשותך את הספרייה הדמיונית, או בקיצור: הספרייה. בספרייה 35 תיאורי ספרים, המסודרים, למעט שני מקרים, פנים אל גב, בחמישה מדפים. בכל מדף ניצבים שבעה ספרים. הספרייה הדמיונית מתוארת בכשלושים ושישה אלף סימני דפוס ובתרשים כללי אחד. מידות המדפים בספרייה, החומר ממנו מדפי הספרייה עשויים, עוצמת התאורה הטבעית בחדר שבו הם מקובעים אל הקיר, המרחק בין החדר הזה למקום המשמש לך לקריאה (שולחן כתיבה? מיטה? בית הכסא? חוף הים?), מספרו של קו האוטובוס הקרוב ביותר לביתך המוביל, בסופם של פיתולים מגרים אל חוף הים, כל אלה ודברים רבים אחרים, בהיותם יחסיים למדי, כלל אינם חשובים. בשל טבע היסודות של היקום שבו הספרייה הדמיונית מתקיימת (מילים, קווים ומסך), נראה שבמסעך בתוככי ספרייתך לא יעמדו לרשותך גם אותם החושים שהיו עשויים לסייע לך במצב הפרדוקסלי הזה, השקול לעצימת עיניים בחממה מוצפת אור - ספק אם יתאפשר לך למשש את כל העטיפות הדמיונית של הספרים בספרייה, ללקק את מספרי העמודים שלא היו ולא נכתבו, לרחרח את הדפים האחרונים של כל ספר וספר